לַיְלָה פָּחוֹת טוֹב/ 11 מִתּוֹךְ 248

לַיְלָה רִאשׁוֹן בִּסְיֵּירָה נֶבָאדָה,

אֲנִי צוֹעֵק,

אֵין קוֹל,

אֵין עוֹנֶה,

אֵין קֶשֶׁב שֶׁל אַף אִישׁ בַּסְּבִיבָה.

נִזְכַּרְתִּי בְּיוֹנָה הַנָּבִיא

שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ בֶּטֶן הַדָּגָה

וְאָמַר-

"לְקִצְבֵ֤י הָרִים֙ יָרַ֔דְתִּי הָאָ֛רֶץ בְּרִחֶ֥יהָ בַעֲדִ֖י לְעוֹלָ֑ם..."

לָמָּה דַּוְקָא אֲנִי נָפַלְתִּי?

מַדּוּעַ הָאָרֶץ לֹא בַּעֲדִי?

גְּבֶרֶת יֵאוּשׁ מַתְחִילָה לַחְגֹּג אֶת לַיְלָה לֹא טוֹב רִאשׁוֹן.